יום שני, 14 במאי 2012

יצא לאור ספר חדש: "חלוץ מברלין וחלוצה מצנעא"


"חלוץ מברלין וחלוצה מצנעא"
בארצנו הקטנטונת לא נדיר למצוא זיווגים מעורבים מעדות השונות, אך הזיווג המתואר בספר זה הוא ייחודי, בעיקר בשל האישיות של בני הזוג, בחור יוצא גרמניה, יקה, ובחורה תימנייה.
דן רוזנהק עלה לארץ כחלוץ מברלין בשנת 1935. רבקה סעיד הגיעה לארץ כילדה בת ארבע עם הוריה מתימן. דן ורבקה נפגשו כששניהם היו חלוצים צעירים בשנת 1937 ביישוב עין-שרה, ליד נהרייה. בספר מתוארות השנים הראשונות שלאחר נישואיהם, ימי החלוצים שהקימו את המדינה. אנשים שהקימו ישובים חדשים על אדמות טרשים, ימי התיישבות חומה ומגדל. הם חיו בצמצום רב, בזמנים שאידיאלים של הגשמה וחלוציות לא היו עדיין מילים ריקות מתוכן כמו היום.

להלן קטע ממכתב שכתב דן אל רבקה בשנת 1939, בעת שחיו בנפרד מאילוצי הזמן:

"רבקל'ה קטנה שלי,
ראשית, אני הגעתי בשלום ב-7 בערב בעומר. חיכיתי בעפולה, חיכיתי בכפר-תבור לעגלה אבל סוף סוף ראיתי מרחוק את המולדת שלנו. יש אוהלים מגדל וסביב חומה, זה הכול. האנשים קיבלו אותי די יפה, והיו כאלה אשר ידעו על בואי. היום עבדתי לא קשה... לרוב האנשים יש עבודה: עם הטרקטור החדש, בבי"ס כדורי, בשמירה, בהקמת מקלחת ועגלון אחד ומטבח ומחסן, וחצרן, ומזכיר, ומנהל חשבונות וכו', כמו בקיבוץ...
האנשים ממולדת עושים בדרך כלל רושם טוב ומתייחסים ברצינות למפעל. הם רובם גם מדברים עברית או לפחות יודעים די טוב... חוץ מאלה יש גם קבוצת אוסטרים, אשר חדשים בארץ ולא יודעים עברית. כמובן שהעבודה העברית סובלת מזה. אך רוצים פה לשלוח אותם להכשרה או בכלל כי עולים חדשים אינם חומר להתיישבות מושבית... האוכל בדרגה קיבוצית נמוכה, אבל צריך להתרגל מחדש. את החפצים הובלתי למחסן לסימון וקבלתי בחזרה...
נדמה לי, שחומר הבחורות פה לא כל כך טוב כמו הבחורים, אבל זה גם לא חשוב, אני גם לא יכול לשפוט על זה. יש הרבה (חוץ ממני!!!) שדורשים את בואך מבחינת השפה... המכתב הזה קצת מבולבל! כתבתי הביתה וגם יומן ועכשיו מאוחר! בעצם יש כל כך הרבה לכתוב שאני לא יודע איפה להתחיל. בנוגע לביטחון אין מה לפחד. לכן תהיי שקטה רבקל'ה שלי ותדעי שאני חושב עליך יום ולילה!
אלפים נשיקות ועוד מעט שוב מכתב
רק שלך, דן"
עמי, בנם של דן ורבקה, חש שבוער בעצמותיו לתעד את סיפור חייהם של הוריו, דן ורבקה. הוא ליקט חומר תיעודי רב ערך ממקורות שונים ובנה סיפור חיים משפחתי המשלב בתוכו סיפור אהבה נוגע ללב, היסטוריה ארץ ישראלית, ציונות ואהבת המולדת. ברוב המקרים תיעוד משפחתי אינו מדבר אל אנשים שמחוץ למשפחה המתועדת, אך במקרה הזה הסיפור של הייקה והתימנייה שלהב את דמיונם של קוראים רבים.

אחד מהם כתב לעמי:
קראתי את ספרך ונהניתי מאוד מן המכתבים שציירו באופן מקסים את אישיותם של הוריך. בנוסף הם נתנו תיאור סובייקטיבי של צירוף מקום וזמן, שהכתיב לאנשים צורת חיים חדשה שלא הוכשרו לה (אם בכלל ניתן להיות מוכשר לחיים חלוציים של מחסור כמעט מוחלט, בלב שממה, תחת אידיאל נוקשה, וערבים לא חברותיים מסביב).
עוד התפעלתי מסיפור אהבתם של היֵקֵה הנוקשה והתימנייה בעלת שמחת החיים וחוכמת החיים, וכיצד הם הפכו את עצמם ל"ישות-על", שגם הקשיבה למוסיקה קלאסית וגם לימדה את עצמה עברית משובחת...

ערכה את הספר: רותי ליאור

עוד על הספר ניתן לקרוא באתר:

יצא לאור ספר ביוגרפי על חייו של דן צימרמן

"מעבר לרף גבוה"

דן צימרמן, שנפטר לפני שלוש שנים בגיל 89, היה הוותיק מבין נכי צה"ל עד לא מכבר, ואחד מן הידועים שבהם. הוא נפצע בשנת 1949 בעת שעסק במעבדה בקיבוץ העוגן בהכנת חומר-נפץ לפגזים עבור צה"ל. סיפור חייו של דן הוא מופלא ויוצא דופן מכל בחינה. בצעירותו היה פעיל מרכזי במחתרת של תנועות-הנוער בבודפשט בעת מלחמת-העולם השנייה, שם היה המייסד של בית-מלאכה לזיוף תעודות. בית-המלאכה החל מפעילות אישית של דן והתפתח לבית-מלאכה שהציל מאות יהודים ממוות בטוח. בספר על חייו שזורים אירועים רבים שהוזכרו בספרים שונים שיצאו לאור על התקופה:
1. ספרו של רפי בנשלום – "נאבקנו למען החיים - ממבצעי המחתרת החלוצית בבודפשט בשנת 1944" (הוצאת מורשת וספריית פועלים 1978).
2. ספרו של אביהו רונן - "הקרב על החיים" (הוצאת יד יערי 1994).
3. הספר "שומרים תמיד – השומר-הצעיר בצ'כוסלובקיה 1920-1950" (הוצאת התאגדות יוצאי השומר-הצעיר בצ'כוסלובקיה ויד-יערי, מרכז תיעוד וחקר של השומר-הצעיר, גבעת-חביבה – 1994)
4. ספרו של אשר כהן – "המחתרת החלוצית בהונגריה 1942-1945" (הוצאת המכון לחקר תקופת השואה – הוצאת הקיבוץ המאוחד – 1984)
במסגרת תיעוד של מוזיאון השואה בוושינגטון (הפרויקט של שפילברג) רואיין דן צימרמן בווידאו בן חמש שעות. שמו נזכר גם באתר האינטרנט של "המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית" בצפת.
 www.gal-ed.co.il/zfat-shoa 

זמן קצר לאחר פציעתו הקשה של דן בגיל 30 (עיוורון מוחלט) הוא לא ויתר על דרכו המקצועית ונסע ללימודי כימיה של הגומי בארה"ב (במימון מחלקת השיקום של צה"ל). נסיעה זו הייתה למרות חוסר אמונה וספקנות של רבים לגבי יכולתו של עיוור ללמוד כימיה ולעבוד במעבדה. הוא התקבל ללימודים בארה"ב לאחר שהוכיח ידע ונחישות רבה לעבור את כל המכשולים בדרך.
כשחזר לארץ הקים במפעל הגומי של קיבוץ העוגן מעבדה משוכללת שאותה ניהל לאורך 20 שנה. צימרמן נודע בכל הארץ כמומחה לכימיה של הגומי. כמה שנים מאוחר יותר קיבל את פרס קפלן, ובעקבות זאת פורסמו בעיתוני הארץ עשרות כתבות על הישגיו.

לאחר שעזב את הקיבוץ, ב-1969, הוצע לו התפקיד של מנהל המעבדה במכון למחקר הגומי בטכניון, מכון שמבצע בדיקות ופיתוח מוצרי גומי עבור מפעלי תעשייה ועבור צה"ל. במכון הגומי עבד עד יציאתו לגמלאות, בגיל 75!
בכל השנים נודע דן צימרמן כסיפור הצלחה של שיקום, ואגף השיקום של משרד-הביטחון הפנה אליו פעמים רבות נכים צעירים כדי להיווכח שאפשר לנצח את הנכות (כתבה גדולה התפרסמה עליו בביטאון "הלוחם" - ביטאון ארגון נכי צה"ל - גיליון מרץ 1998).
הספר יצא בעריכת רותי ליאור (בתו של צימרמן).

פרטים נוספים על הספר:

איך כותבים סיפור חיים


אנו מנסים לאפשר לכל אדם לספר את סיפור חייו, ובכך להעשיר לא רק את חייו, אלא גם את חייהם של בניו, נכדיו, ניניו וגם קרובי משפחה רחוקים וידידים. רוב האנשים מתקשים בכתיבת זיכרונותיהם וסיפור חייהם. אם תגישו להם דף חלק ותאמרו להם להתחיל לכתוב את סיפור חייהם, הם יאמרו לכם בוודאי:

  • איני יודע לכתוב טוב כדי שאוכל לכתוב את סיפור חיי.
  • איני יודע על מה לכתוב
  • החיים שלי לא כל-כך מעניינים
  • אני לא יודע היכן להתחיל
  • אני עסוק, אין לי מספיק זמן כדי לכתוב את סיפור חיי.

המשימה שלנו ככותבים של סיפור חייך היא לשאול אותך את השאלות הנכונות, שיעוררו אצלך את הזיכרון ויעלו מעל לפני השטח סיפורים מעניינים וחשובים שקרו לך.

השלבים של הפקת סיפור חיים:

  1. ריאיונות מובנים שיערכו בסביבתך הטבעית ויוקלטו לשם איסוף ועריכת החומר.
  2. תהליך מובנה ובו העלאת הזיכרונות בעזרת תמונות ישנות, מכתבים או חפצים, ושאלות מנחות שיאפשרו לך להיזכר באירועים רחוקים.
  3. איסוף קטעים כתובים על ידי בני משפחה או חברים קרובים, תמונות, תעודות, מכתבים.
  4. הקלדת החומר וארגונו. עריכה, שכתוב, הגהות.
  5.  אישור הלקוח לטקסטים.
  6. סריקת התמונות ושיבוצן בטקסטים.
  7. עיצוב החוברת ועימוד סופי.
  8. העברה לבית הדפוס להדפסה.